Feb - Mar 2017

עדות_נשכחת_2_2016_65X73.jpg
אוצרת: חנה קומן

עדות ממעמקים|גלריה צדיק, יפו-ת"א

בתערוכת ציורים פסאודו פסטורליים תר דובי קדמון אחר מקור הרוע.

 

עדר ביזונים שליו מלכך עשב בסמוך ליער לבנה צפוף עצים ואפל, עומד במרכז תערוכתו זו של דובי קדמון.

שני מקורות היוו השראה לעיסוקו של קדמון עם הביזון. האחד, ספרו של דלטון טרמבו "ליל הביזון"- יומנו של קצין נאצי, האחר באותו נושא, מפגש אקראי עם סיפור כמעט סוריאליסטי בו רצו הימלר וצמרת המפלגה הנאצית להשתמש בדמות הביזון הקדום כסמל לכוחם. כל כך העריצו הנאצים את עוצמת עברה, שבשלב מסוים אף מצאו יער פולני מתאים שבו תוכל הבהמה אדירת הממדים הזו לרעות, לכשיצליחו להחיותה אחר 15,000 שנים של היכחדות. התכנית לא צלחה אבל סקרנה את קדמון שחיפש סיבה להאדרת בעל חיים המעביר ימיו באכילה ובמנוחה; שאינו מצליח להרים את ראשו מעבר לכתפיו מרב כובד משקלו ושחוץ מממדיו לא נשזרת לו הילה.

 

כהכנה לציור, מתחיל קדמון בהדבקת גזרי נייר על גבי בד. קרעים אקראיים של נייר נאחזים אחד בשני ובבד, הופכים באחת למצע מרובד ורב משמעי היוצר מצד אחד אנלוגיה ליצירת זיכרון היסטורי ומצד שני מחפש משמעות במובן מאליו.

שליטתו של קדמון בעפרון כל כך רהוטה ואקספרסיבית עד שנדמה שהביזונים שלו אך יצאו מתוך מערה פרה-היסטורית או צולמו במרחבי מונטנה. בזכות מיומנות זו נחשפות הסתירות בדמות הביזון: הגוף הגדול והחזק העומד כנגד כל הסיכויים על רגליים דקיקות ועדינות, התנוחה המגושמת מול המבט הזך, הפרווה הסבוכה וקרחות הגפיים, הפרט הרועה בבדידות והעדר המלחך. הדיוק בציור דמותו של הביזון מאפשר גם לצופה לתהות לגבי מקומו ביצירת מיתוס של חוזק וכוח.

גשמיות צבע השמן המשמש כרקע לציורים מהווה גורם מרכך. הצבעוניות מעטרת את הביזונים המצוירים בעפרון ותוחמת אותם במרחב פנטסטי.

וכך, במרכז הפריים בין שמים לארץ, כמו שתולים מיקום אחר, משוטטים הביזונים  השלווים של קדמון בתוך יערות נצח לבנים, באידיליה ובתום.

בניגוד לטרמבו, שבמהלך כתיבת "ליל הביזון" נשאב אל נפשו של גריבן הקצין הנאצי, נירמל את פשעיו ויצר איתו הזדהות מוחלטת (על פי עדות אשתו - קליאו טרמבו), בתערוכה זו מעמיד קדמון את הטבע, האופל והחיה כעדים תמים למתרחש בנפש האדם ובכך, חותר תחת האימה והנשגב שביקשו הנאצים להצמיח.